תנחומא בובר
ד"א חרב פתחו רשעים, זה חנון בן נחש, כיון שמת אביו שלח דוד לנחמו, מה עשה חנון, נטל עבדי דוד ועשה אותם פרדיגמטא (פי' ליצנות) שנאמר ויקח [חנון] את עבדי דוד [ויגלח את חצי זקנם ויכרות את מדויהם בחצי וגו'] (ש"ב י ד). מיד שלח לארם נהרים והשכיר מהם שלשים ושנים אלף רכב, חוץ מכמה אוכלוסין שהיה לו, ויבואו ויחנו על מידבא, א"ל הקב"ה רשע בחרב פתחת, תבא חרב בלבו של אותו האיש, שנאמר חרבם תבא בלבם, מיד עמדו יואב ואבישי והרגו כל האוכלוסין, דכתיב ויגש יואב וגו' (שם שם יג).
פרקי דרבי אליעזר
וכשמלך דוד רצה לבוא בארץ ארם, ולא יכול מכח ברית שבועת יעקב, עד ששבר את המצבה ההיא, ועליו אמ' משה רבנו עליו השלום (שמות כג, כד) שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם, ואח"כ כבש ארץ ארם, שנאמר (שמואל ב' ח, ג) וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה: